הש"שינים בחוגי סיירות הם אנשי חינוך הפועלים בדרך מדהימה שאין לה תחרות: יציאה בלתי אמצעית אל השטח בקבוצה קטנה ובתהליך ארוך טווח. פשוט כי אנחנו מאמינים שהשטח הוא הכלי הבסיסי הטוב ביותר להעברת תהליך חינוכי משמעותי.
באמצעות השטח וההזדמנויות החינוכיות המתרחשות בו, בשילוב חברי הקבוצה האיכותית והמדריך שמהווה דוגמא אישית – ניתן לחנך בני נוער מכל קצות הקשת החברתית, לעצב את דמותם, ולהוביל לעתיד טוב יותר – להם ולנו.
טיולים עצמאיים של מדריך עם קבוצה קבועה וקטנה אינו דבר מובן מאליו כיום. חוגי סיירות קק"ל הינו אחד הארגונים האחרונים במדינה המשמר את הטיילות הבלתי אמצעית בכל רחבי הארץ.
כחלק מתפיסה זו, מבלים הש"שינים שלנו במצטבר מחצית משנת השירות – בשטח!
העבודה המרכזית של הש"ש בחוגי סיירות היא הדרכת הקבוצות שלהם – החוגים
כש"ש תדריכו שלושה חוגים, בגילאים שונים וממקומות שונים. כל חוג תפגשו פעם בשבוע לפעולה – מפגש של שעתיים בסביבה הקרובה, ופעם בחודש לטיול בסופ"ש. בנוסף תצאו לטיולים ארוכים יותר של 3-4 ימים בחופשים הגדולים.
מעבר להדרכת בחוגים האישיים שלכם, תובילו פרויקטים ירוקים בקהילה במסגרות פורמליות
וא-פורמליות נוספות בעיר.
וכמובן פרויקטים אזוריים וארציים של החוגים – שותפות והדרכת השכבות הבוגרות בארגון, הובלה ותכנון של אירועי ניווט וסקרי שטח, פיתוח ההדרכה באיזור הפעילות ועוד!
איך תדעו לעשות את כל זה? שנת השירות נפתחת בקורס מדריכים אינטנסיבי שיקנה לכם את הכלים ליציאה לדרך. במהלך השנה ימי ראשון בשבוע הם ימי מנוחה והעשרה, חצי מהם יוקדשו לימי למידה ארציים ואזורים שימשיכו לפתח אתכם אישית וחצי מהם יהיו לבחירתכם כקומונה, לטיולים, מנוחה ועוד.
אם אתם אנשי חינוך בנשמה, עם אהבה אמיתית לטבע ועולם הטיילות, כאלו שמחפשים לעשות שינוי
מקומכם איתנו!
זמינים תמיד
חלק משמעותי נוסף הוא הקבוצה. הקומונות בחוגי סיירות מונות כ5-7 ש"ש שיחד מנהלים חיים משותפים.
ביחד עם חבריכם לקומונה, תצאו לטיולים, תשטפו כלים, תכינו הדרכות, תתמודדו עם האתגרים של השנה ותצאו מחוזקים יחד מהשנה הזאת.
חיי קבוצה הם לא דבר קל ולכן חשוב לנו שיהיה לכם את כל הליווי והחניכה הנדרשים. ילווה אתכם "מדריך הקומונה", אחד מרכזי האזור, שידאג לרווחתכם במהלך השנה, מקצועית ואישית.
פעם בשבוע נעצור "לליוי קומונה" מפגש של כמה שעות עם "מלווה הקומונה", איש צוות המגיע לרוב מעולמות הטיפול והליווי, בו צוחקים, פורקים ומאבדים את חוויות השבוע.
כיום פרוסות בארץ 9 קומונות של חוגי סיירות:
בית שאן // עכו // חיפה // פרדס חנה // תל אביב // בית שמש // נתיבות // באר שבע // דימונה.
עבודת הש"שינים מתרחשת בערים אלו ובאזורים שסביבם.
הדרך שלי לשנת שירות התחילה דווקא מאוד רחוק מהחוגים, הרגשתי שהחוגים זה במקום המוכר והיודע וחיפשתי משהו אחר,
לאחר שחקרתי והכרתי יותר לעומק שנות שירות אחרות שאת חלקן מאוד אהבתי והייתי בצומת דרכים שהייתי צריכה להחליט הבנתי שמה שהכי חשוב לי מעבר לתהליך חינוכי ושהיה בשטח זה עצמאות והמקום שלי להוביל ולהעביר את התהליך החינוכי (כמובן עם הכוונה מאוד מדויקת והרבה התייעצויות)
בסוף בגלל העצמאות הזאת בחרתי ללכת לשנת שירות בחוגים, בחירה שאני מאוד שלמה איתה ומאד שמחה עליה.
בעיקר כי בסוף השנת שירות בחוגים באמת מאפשרת עצמאות, שטח שטח ועוד שטח והמון חופש עשיה
החלטתי לצאת לשנת שירות בחוגי סיירות כי הרגשתי שיש בשנת השירות איזון מדהים שמאפשר לי לתת המון מעצמי אבל גם לקבל הרבה.
רציתי לתרום ולעזור אבל גם ללמוד ולהתפתח ושנת השירות באמת אפשרה לי את שני הדברים האלו.
נתתי המון בשנת השירות והרגשתי שאני כל הזמן בעשייה טובה: כל הזמן במחשבות על החניכים, בתהליכים חינוכיים, כל הזמן עוזרת לאחרים לעבור דרך.
ויחד עם זאת עברתי דרך משמעותית – למדתי המון בימי הלמידה, למדתי הרבה על הארץ – בשביל ללמד את החניכים שלי, חייתי בקומונה שבה גדלנו יחד כל הזמן עם המון תמיכה מהרכזים שלנו.
שנת השירות אפשרה לי להבין טוב יותר מי אני ומה אני רוצה להיות בשביל החניכים שלי וללמוד ולהשתפר כל הזמן. אני אסירת תודה על החוויה שהייתה לי בשנת השירות בחוגי הסיירות (:
לא רציתי לעשות שנת שירות בחוגים. סיימתי 7 שנים בארגון והייתי מוכנה לפרוש כנפיים לשנת שירות במקום אחר. אז הלכתי לרעות בשדות זרים ובדקתי בתקמ ועמותות ועוד ועוד ושום מקום לא עשה חינוך איכותי דרך השטח כמו חוגי סיירות של קקל. מהראיון ידעתי שאני לנצח חלק מהדבר הזה. להיות שינשינית בסיירות בשבילי זה להעביר תהליכים וללמוד על עצמי יותר, להבין מהי אחריות, להיות בטוחה בעצמי, ללמוד על מקצועיות ולאהוב ברמות שלא ידעתי שאפשר. להתמסר, ללמוד עוד קצת, לראות את הסיפור של מקומות חדשים, להעמיק את החוויות וההרפתקאות, לגור עם אנשים אחרים בקומונה, לריב ולאהוב אותם כמו משפחה, לצאת מהבית ולהרגיש הכי בבית שאפשר. זה לצאת מאיזור הנוחות שלי ולחצות גבולות שלא ידעתי שהצבתי לעצמי.
חוגי סיירות נתנו מקום לאהבות שלי. לימדו אותי מה עושה לי טוב, נתנו שם לרגשות ולתחושות שלי ומקום למי שאני. אני מאמינה בלב שלם בחינוך דרך השטח ומאמינה שאין מקום יותר טוב מהחוגים לעשות בו את זה. זו הסיבה שנשארתי בסוף ועשיתי שנת שירות מדהימה, מטורללת ומלאה בחוויות הכי מיוחדות שאפשר לדמיין.
בחרתי לעשות שנת שירות בחוגים פשוט כי לא מיציתי. רבים בוחרים לעשו שנות שירות דווקא לא בתנועה שבה הם גדלו אבל אני הרגשתי שלמרות שהייתי חניכה במשך 6 שנים ומדריכה צעירה במשך שנתיים, היה לי עוד כל כך הרבה מה ללמוד מחוגי הסיירות הכל כך הרבה עוד מה לתת. חוגי הסיירות זה הרבה מעבר לארגון נוער, זו דרך חיים. דרך חיים של סקרנות, עצמאות, אהבת האדם ואהבת הטבע. רציתי לחיות בדרך חיים הזאת בצורה מלאה במשך השנה ולהתלכלך כולי בבוץ הערכים של חוגי הסיירות ולכן בחרתי לצאת לשנת השירות. כיום, אני אחרי כמעט שנתיים בצבא במסלול הנח"ל. כעת אני משרתת כחיילת פרק משימה בעיר באר שבע עם אנשים משנות שירות שונות ומגוונות. בפרק הצבאי הראשון שלי הקמתי ופיקדתי על פרק משימה בכפרים הבדואים במ.א. משגב. הפרוייקט הייחודי הזה שזכיתי להיות חלק ממנו בשירות הצבאי שלי הלך יד ביד עם הערכים שלי מחוגי הסיירות. וכמובן אני הכנסתי את עצמי ומה שלמדתי בכל שנותיי בארגון. עודדתי את החיילים שלי להיות עצמאיים ולהצליח לתפקד בלעדיי, למדתי ונטמעתי בחברה הבדואית מתוך מקום של סקרנות ואהבת האדם, והייתי חיילת מתוך אהבת הארץ והשאיפה למקום טוב יותר. אני לוקחת משנת השירות שלי חוויות שיהיו איתי לכל החיים; תחושת מסוגלות גדולה אישית אבל עוד יותר גדולה כאשר אני חלק מקבוצה. הקומונה שלי הם היו וימשיכו להיות מהאנשים הקרובים והאהובים עליי שיש. למדתי שארצה גם לחיות את שאר החיים שלי כחלק מקהילה. חוגי סיירות זה לחיות ערכים ולא לדבר עליהם, זה לקרוא מפות ולא טקסטים, זה קבוצה לשם השרדות בשטח ולא קבוצה לשם קבוצה, זה אהבת אדם מתוך החשפות את כל סוגי האנשים ולא כערך תלוש, זה אהבת הארץ מתוך ללכת את כולה ולא כסיסמא. בשנת שירות הבנתי, וגם כיום אני ממשיכה להבין כמה חוגי הסיירות ושנת השירות בפרט הפכו אותי לבת אדם שלמה יותר וחזקה יותר.
בחרתי בשנת שירות בחוגים כי את התהליך שעברתי כחניך בחוגים, שעזר לי להשתדרג, ללמוד לחלום, להתמלא השראה.
לאחר תקופה ארוכה שעבתי בחוגים בשלל תפקידים (בינהם תפקיד חיי מנהל מחלקת מסלולי המשך) כיהנתי כראש מכינות עמותת דרך ארץ, ניהלתי 5 מכינות קדם צבאיות בנגב. וכיום מנהל תיקים ופרוייקטים אסטרטגים בארגון מעוז שעובד עם מנהיגים משלל מגזרים.
משהו שאני לוקח מהשנת שירות זה שנה של הרפתקה – אורז שרוף, המון טחינה ובעיקר הניצוץ בעיניים. התחושה המאוד חזקה שהשטח הוא מאיץ של תהליכי עומק ומעצב איכותי של נפש האדם – והזכות להיות בעשיה מיטיבה 24/7 למען הנוער והחברה בישראל
בסוף התיכון לא הייתי בטוח בכלל מה אני רוצה. הגעתי מתיכון לאומנות שמעטים ממנו הלכו לשנת שירות או אפילו לשירות צבאי, הייתי בהרבה התלבטויות האם אני רוצה לקבל, לתת או פשוט להריץ את הזמן עד שאשתחרר ו"אתחיל את החיים".
הדילמה נפתרה כשנחשפתי לשנת שירות של החוגים – הבנתי שבללכת לשנת השירות אני אלמד ואתפתח כאדם בו בזמן שאמצא את הדרך שלי לתרום בדרך שבה אני מאמין.
שנת השירות נתנה לי הזדמנות לחיים בקבוצה עם קומונה נהדרת מה שקידם את ההחלטה שלי להצטרף לגרעין הנחל של החוגים.
שנת השירות גם חיזקה מאוד את הקשר שלי לטבע ולמדינה ובסופה החלטתי להתגייס לתפקיד לוחם בגדוד 50 של הנחל דרך הגרעין.
כיום אני אחרי שירות של שנתיים בתור לוחם לצד החברים הטובים מהגרעין. עברנו הרבה יחד ואני שמח מאוד שבחרתי בהם להיות חברי להמשך. סיימנו את פרק הלחימה וכרגע אנחנו בסוף פרק משימה משמעותי ומרתק בכמהין שבפתחת ניצנה, נשארים קרובים לקהילה, לטבע, לקבוצה ולחינוך.
אני פגשתי את הסיירות בפעם הראשונה רק בשנת שירות.
חיפשתי שנת שירות של הדרכה ושטח. חברות שלי מהתיכון שהיו מד״ציות בחוגים דחפו אותי ללכת למיונים לש"ש. מהרגע שהגעתי למיונים ושמעתי על השנה שהולכת להיות, ידעתי שזה המקום בשבילי.
טיילתי הרבה לפני בשנת שירות אבל פתאום עולם שלם של שטח והרפתקאות נפתח בפניי,
מהר מאוד נכנסתי לעניינים. טיולים, הדרכה, אירועים קהילתיים, מיומנויות שטח, הדלקת מדורות במיליון צורות ובעיקר הרפתקאות חד פעמיות עם אנשים מדהימים.
הייתי ש"ש באזור נגב מערבי והדרכתי 3 קבוצות מאוד שונות בסגנון שלהן. דווקא הקבוצות עם חוסר הנסיון בשטח היו מאתגרות ומעניינות. הדרכתי קבוצה של בנות דתיות בנתיבות שמאוד איתגרה אותי. לאט לאט עם המון הקשבה והיכרות איתן הצלחתי להבין מה מתאים ומה פחות . נקודה מרגשת איתן הייתה הלילה הראשון בשטח בטיול של יומיים. עברנו תהליך עד לטיול הזה והכל פשוט עבד והיה כיף. הדלקנו מדורה והכנו ארוחת ערב יחד. בטיול היו המון אתגרים אבל תחושת המסוגלות שהבנות יצאו ממנו והסיפוק הייתה אדירה.
ההתמודדות עם סוגי האנשים השונים שפגשתי בשנת שירות פיתחו אותי להיות מדריכה מנגישה וקשובה יותר ובכללי ההיכרות עם אוכלוסיות שונות ממני מאוד פיתחה אותי .
היום אני איילת החיילת ובסופ״שים מטיילת. מדריכה בצבא ביחידה מיוחדת . מרגישה שהשנת שירות מאוד ביגרה אותי ונתנה לי בטחון ונסיון בהובלת פרוייקטים ולקיחת אחריות גדולה. כמובן גם מלא כלים פרקטיים כמו ניווט, שימוש במפות, למידה עצמאית, הדרכה ובניית תוכן בצורה עצמאית. למדתי בשנה הזאת המוןןןןן! ויצאתי בתחושת סיפוק ומסוגלות ענקית ובעיקר רצון להכיר, לנסות דברים חדשים ופשוט לטייל .